מבוסס על סיפור אמיתי, אי שם ב2012 גבר אנונימי בעלים של עסק מצליח פשט רגל. מסופר כאן על גבר איתן חסון בעל משפחה שעבד מאד קשה לאורך השנים כדי להתקדם ולהצליח. מכירים את הסיפורים האלה, נו המרתקים האלה שמכלום ושום דבר עם עבודה קשה והשקעה של זמן ומאמץ ואנרגיה ותהפוכות ועליות ומורדות וסיכונים והרפתקאות אוווו ומה לא! אבל בסוף יש נקודת ציון. יש מטרה. יש נקודה שבה אתה אומר: "הצלחתי!"
"עשיתי את זה!". זה הסיפור הזה נו.
אבל עם טוויסט.
אני לא אהרוס לכם, הטוויסט כבר ידוע, נו זה רשום בכותרת.
זה סיפור קצר (קיצרתי אותו) מבוסס על סיפור אמיתי.
מהצלחה ענקית לכישלון מנטלי.
למה אני מספר לכם אותו?
כי להגיע לפיק שלכם ל"הצלחה" לא יחזיק זמן אם לא תבססו את עצמכם מנטלית.
אני מאד שמח שהסיפור כרגע מועבר אליכם, אולי תוכלו לספרו לילדים שלכם, לנכדים ולכל מי שאתם רוצים בהצלחתו גם.
כולם בלי יוצא מהכלל רוצים להצליח. לכל אחד ההגדרה שלך הצלחה היא שונה.
לא ניכנס לזה, כל אחד יודע מה זה הצלחה מבחינתו. ואם לא שווה רגע לעצור את קריאת הסיפור ולעשות חושבים קטן ולענות על השאלה "מה אני רוצה להשיג בחיים?".
בחזרה לסיפור,עבודה קשה ימים ולילות להרוויח ולשמור כל אגורה וכל שקל ההצלחה של אותו גבר איתן וחסון ושאפתן לא איחרה להגיע.
מבסטה קטנה על גלגלים, לקיוסק יפה על הים, לבעלים של מסעדה מדהימה.
סיפור מהאגדות. כזה שכולנו רוצים לספר לילדים עליו.
אבל בכל הסיפורים היפים האלה יש משהו חסר.
הסוף.
בכל הסיפורים היפים האלה יש סוף, ש נקודת ציון. והספר נגמר שם.
שאלתם את עצמכם פעם "מה לעזאזל קורה אחרי זה???"
מה באמת קורה אחרי זה?
למה הספר נגמר שם?
למה הסיפור נגמר שם?
לכמה זמן היה לו את ההצלחה הזאת?
הוא החזיק מעמד עם כל ההצלחה הזאת?
נו אנחנו יודעים שעם כל הצלחה בא גם לחץ יותר גדול- למה לא מספרים לנו את זה?
אז כן. בוא נפתח את הספר הזה ונמשיך אותו- חלק ב' מתחילים.
עם ההצלחה הגדולה בא התיאבון, אתה רוצה עוד, לגדול עוד, להשפיע עוד.
אבל מה אם הלחץ גדול מדי? מה אם לא תעמוד בכמות הביקורות, מה אם תהיה ירידה ממש קשה אחרי העלייה המסחררת, איך תעמוד בזה?
אותו גבר איתן וחסון ושאפתן לא עמד בזה. יותר נכון הוא פשט רגל.
עם פשיטת הרגל הלחץ לא פשוט. אתה כבר לא מי שאתה. אתה כבר לא אותו גבר איתן וחסון (אולי יש בך עדיין את השאפתן) אבל כל זה הולך אם אתה לא יודע מי אתה בלי התוצאות החיצוניות שלך. בלי המסביב.
אותו גבר שאני מספר עליו, הוא לא ידע שהוא איתן חסון ושאפתן. הוא בנה את מה שהוא בנה- את התדדמית שלו על סמך התוצאות החיצוניות. על סמך כמות המבקרים, נהיה לו שם.
שמו היה "הגבר בעל המסעדה"
ועם השם הזה הוא הלך לכל מקום. קראו לו ברחוב בשם הזה, בבתי קפה קראו לו בשם הזה, בחול, בכל מקום!
וזה נתפס, זה משתלט עליך. זה כמו ספיידרמן שעקץ אותו עכביש. זהו הוא כבר לא פיטר פרקר הוא ספיידרמן.
אתה כבר לא השם שלך, אתה התוצאה שלך.
אתה כבר לא אותו בנאדם אהוב חייכן מצחיק- אתה המדליות שלך! קוראים לך בחוץ אלוף העולם!
בחזרה לתחילת הסיפור.
אחרי שהוא פשט רגל, התדמית כבר איננה- 'ואתה כבר לא מי שהכרת שאתה.'
פאסט פורוורד 6 שנים קדימה, הגבר שלנו נפטר ממחלה קשה שהקשת עליו לחזור ולהיות שוב "בעל העסק המצליח".
הדגש הוא לא עד כמה אתה מצליח כבעל עסק, אלא מי אתה כבנאדם עוד לפני התוצאות האלה?
תיאחז במשהו יותר חזק מהתוצאות החיצוניות, כי אלו יכולות להיעלם אבל אתה לעומת זאת נשאר גם אחריהם.
אל תתן להם להשתלט עליך, אתה יודע איזה בנאדם מדהים אתה עם התוצאות וגם בלעדיהם.
